צ'מפיון מוטורס בע"מ נ' בן ארצי

החלטה

זו בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט לתביעות קטנות בחדרה (הרשמת הבכירה קרן מרגולין- פלדמן) מיום 15.1.14, לפיו התקבלה תביעתו של המשיב והמבקשת חוייבה בתשלום עבור עלות התאמת פולקסווגן טרנספורטר T4 להסעת נוסעים. המשיב מתנגד לבקשה.

בית המשפט לתביעות קטנות הינה ערכאה מיוחדת אשר מטרתה לסיים סכסוכים בדרך מהירה ויעילה. זו הסיבה שאין ערעור בזכות על פסק הדין אלא יש צורך בקבלת רשות. משום כך, על בית המשפט לערעורים לשקול את מידת התערבותו, ולהתערב רק כאשר קיימת טעות משפטית או עובדתית בולטת המצריכה התערבות, או כאשר השאלה המתעוררת חוזרת באופן קבוע בבית המשפט לתביעות קטנות וקיים צורך להכריע בה, כדי לא להנציח טעות – בר"ע (מחוזי י-ם) 244/90 פנחס יאיר נ' שחר פרנקל פ"מ תשנ"א(3) 309 (1990), בר"ע (מחוזי י-ם) 567/03 טננהאוז נ' י.ד. רכב ותחבורה בע"מ אירופה קאר (ניתן ביום 9.12.2003), רע"א 3006/05 פריפר טבעי בע"מ נ' ראובני (ניתן ביום 12.7.2005); בר"ע (מחוזי י-ם) 375/08 ארקיע קווי תעופה ישראליים בע"מ נ' קורח מאיר (ניתן ביום 3.4.2008); רע"א 9615/05 שמש נ' פוקצ'טה.

בפסק דינו של בית המשפט לתביעות קטנות אין טעות משפטית או עובדתית בולטת המצריכה התערבות, ואין הוא עוסק בשאלה המתעוררת באופן קבוע בבית המשפט לתביעות קטנות אשר יש להתערב בה כדי שלא להנציח טעות. על כן, דין הבקשה להידחות. אפרט את דברי.

פסק דינו של בית המשפט לתביעות קטנות הוא פסק דין שני בתביעה זו, לאחר שהוגשה בקשת רשות ערעור על פסק הדין הראשון. בית המשפט המחוזי (סגנית הנשיאה ש. וסרקרוג) קיבל את הבקשה לרשות ערעור, דן בו כבערעור, קיבל את הערעור, והחזיר את הדיון לבית המשפט לתביעות קטנות על מנת שישמע ראיות נוספות ומחדש וייתן את פסק דינו. להסיר ספק, בית המשפט המחוזי לא קבע קביעות עובדתיות שהיה על בית המשפט לתביעות קטנות להכריע לפיהן. אילו עשה כן, היה על בית המשפט המחווזי לתת את פסק הדין בעצמו. בית המשפט המחוזי קבע שיש לשמוע ראיות ולדון בהן מחדש. בית המשפט לתביעות קטנות עשה כמצוות בית המשפט המחוזי, שמע את הראיות ודן בהן. העובדה שלאחר שמיעת הראיות הנוספות והחדשות הגיע בית המשפט לתביעות קטנות לאותה תוצאה אינה בניגוד לפסק הדין של בית המשפט המחוזי אלא בהתאמה לו.

אני דוחה את טענת המבקשת בדבר חוסר יריבות, בשל העובדה שהרוכש הראשון מהמבקשת היה אדם אחר, ואילו התובע המשיב הוא הרוכש השני. המצגים שהציגה המבקשת בדבר התאמת הרכב להסעת נוסעים אינם רק כלפי הצד שהתקשר עימם בחוזה ישיר, אלא כלפי כל רוכש עתידי של הרכב. רוכש משני של הרכב זכאי לפיצוי אם מצג זה מתברר כלא נכון, אלא אם הוכח שידע על הפגם, שאז ההנחה היא שהפגם נלקח בחשבון מחיר הרכב. אציין, כי המבקשת טענה טענה זו כבר בעת הגשת הבקשה הראשונה לרשות ערעור על פסק דינו הראשון של בית המשפט לתביעות קטנות. בית המשפט המחוזי כלל לא התייחס לטענה זו, שאילו קיבל אותה לא היה צורך להחזיר את הדיון לבית המשפט לתביעות קטנות.

קביעותיו העובדתיות של בית המשפט לתביעות קטנות מבוססות על הראיות שהובאו בפניו, ואני דוחה את טענות המבקשת בענין זה. דרישות התקינה לגבי רכב להסעת נוסעים נכנסו לתוקפן ביוני 2003, שלושה חודשים לפני מכירת הרכב על ידי המבקשת. אין זה משנה מתי הופצה חוברת הדרישות, האם מייד כדברי מר מלמד ממשרד התחבורה, או לקראת סוף 2003. המבקשת, כיבואן גדול של כלי רכב המיועדים גם להסעת נוסעים, ידעה, או היה עליה לדעת, על דרישות התקינה שבתוקף, גם אם החוברת עדיין לא הופצה לכל היצרנים.

גם דין טענת המבקשת שדרישות התקינה לא נכנסו לתוקפן מייד ביוני 2003, להידחות. קביעת בית המשפט לתביעות קטנות שדרישות התקינה נכנסו לתוקפן מייד, אך אכיפתן נדחתה, מבוססת היטב על עדותו של מר מלמד. בהקשר זה, הבנתו של בית המשפט לתביעות קטנות את מכתבו השני של מר מלמד היא הנכונה. חובתו של יבואן רכב היא לעמוד בדרישות התקינה שבתוקף, ולא להסתמך על כך שדרישות התקינה בתוקף עדיין אינן נאכפות. היה על המבקשת לקיים את דרישות התקינה, ולא רק להמנע מאכיפה בשל אי קיום הדרישות שבתוקף.

גם בשאלת ההתיישנות, קביעותיו של בית המשפט לתביעות קטנות מבוססות היטב. לאור דרכו של משרד התחבורה, שחידש את הרשיון לרכב להסעת נוסעים שלא עמד בדרישות, לא ידע המשיב על הדרישות עד שביקש לעלות מדרגה ולהתאים את הרכב להסעת תלמידים. על כן, מתקיים בו סעיף 8 לחוק ההתיישנות, ומירוץ ההתיישנות מתחיל בעת קבלת מכתבו הראשון של מר מלמד, ולא חלפו 7 שנים. כך גם באשר ל"אשם תורם". לא היה על המשיב לבדוק אם רכבו מתאים לתקינה, אלא הוא היה רשאי להסתמך על המבקשת שלא תמכור רכב שאינו מתאים לשימוש שלו נועד על פי דרישות התקינה בתוקף.

אין פגם גם בקביעת הנזק על ידי בית המשפט, שאינו כפוף למלוא דיני הראיות, על פי אישורו של "אלככס אוריגינל" שאליו הופנה המשיב על ידי משרד התחבורה לצורך התאמת הרכב להסעת נוסעים ותלמידים, תוך הבחנה בין הדברים. בית המשפט חייב את המבקשת בעלות התאמה להסעת נוסעים, ולא בעלות התאמה להסעת תלמידים.

סוף דבר, כאמור, לא נפלה בפסק דינו של בית המשפט לתביעות קטנות טעות משפטית או עובדתית בולטת המצדיקה מתן רשות ערעור על פסק הדין. אני דוחה את הבקשה לרשות ערעור ומחייב את המבקשת לשלם למשיב הוצאות הבקשה בסך 5,800 ₪. המזכירות תעביר למשיב סכום זה מתוך העירבון שהופקד, ותחזיר את היתרה למבקשת.

ניתנה היום, י"ב אייר תשע"ד, 12 מאי 2014, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: